אנשי הערבה-1

הסירחון במאורה, הוא הדבר הראשון שחושיו קלטו עוד בטרם פתח את עיניו לראשונה כשנולד, כשיגדל הריח הזה יהיה הריח של עמו ולא יפריע לו כל כך אך הדבר הראשון שנחקק בזכרונו בניגוד לשאר בני עמו הוא זיכרון שיישאר עימו לתמיד. שנות ילדותו עברו עליו באותה צורה כמו על כולם- הוא ינק כמו כולם, שיחק במשחקי קרבות ומלחמה די כמו כולם והיה מעל הממוצע בחוזקו וזריזותו אך לא היה הכי חזק בשום תחום- הוא גילה כשרון טבעי לחרבות וכשרון מסויים בחץ וקשת, אך שום דבר לא סימן את העתיד שנכון לו, שהוא זה שינצוץ ויתחיל את תחילת עידן השגשוג.

החיים בערבה הגדולה לא היו קלים, הערבה עם עצי הענק ועשבים בגובה שני מטרים ויותר שרצה חיות בר ויצורים שונים. עדרים רבים של פילי ענק, נמרי ענק ושאר יצורים שגדולים בכמה מידות מאותם יצורים בכל מקום אחר. בג'ונגל מדרום היו אמנם עצים ענקיים- אך לא היו חיות יוצאות דופן בגודלם, במדבר הלתי נגמר מצפון גם לא היו יצורי ענק- לפחות לא בתחום שחפף לערבה. ממזרח ומערב נדמה שאין קץ לערבה ולמרות שהרבה לטייל הוא אף פעם לא גילה אם יש או אין לה קצה.

מעת לעת היו עוברים בערבה סוחרי עבדים במטרה להתעשר בקלות- והוא ועמו התרחקו מהם ושמרו לעצמם והצליחו בכך, רוב סוחרי העבדים לא איתרו אותם- ואלה שאיתרו- לא זכו להאריך ימים להפיץ את המידע. השבט המבודד חי לו בשקט בפינה של הערבה האין סופית- ניזון בעיקר מבשר של ביזונים או איש סוס או שניים שתעו וטעו והתקרבו לאיזור.

כשהוא היה בן 7,סוחרי העבדים החלו להתקרב יותר ויותר אל האזור, ולשבט היה ברור שיום אחד הם יצטרכו לעזוב או להילחם עד חורמה. ממזן זה ואילך גורלו של סקאג השתנה.