פרק א

השקט חזר לג'ונגלים של לגלג, אחרי עשרים וחמש שנה של הידרדרות, המצב החל לחזור לקדמותו, המפלצות סולקו בזו אחר זו, הפרחים חזרו לפרוח, ושמחת האביב הייתה בעיצומה, שמחת האביב המונגית השנתית כבר הייתה ביומה השני, עשרות מונגים בילו זה בחברת זו, וזו בחברת זה באורגיה סוערת. המונגים הם גזע מלא שמחה וחיי בהרמוניה עם הג'ונגל ופעם בכמה שנים מחדש את עצמו, וכעת אין דרך טובה יותר מלהתחדש מאשר השמחה המונגית. מרקון היה מבוקש ביותר, הוא תמיד היה המונג החזק ביותר בלאמפו וככזה נהנה יותר מהאחרים, אך גם לו זו הייתה שמחת האביב הראשונה.
הוא בדיוק נפרד משתי מונגיות כשפתאום החלו להישמע קולות קטנים וצווחנים מכל עבר, בהתחלה הוא לא זיהה את הקולות, אך במהרה הוא זיהה את מקורן, אלה היו הפיקסים הקטנים אפילו מהמונגים, שתמיד קשקשו דברים חסרי משמעות, אך הפעם הם נראו מבוהלים ועצובים, מרקון לא שמע ישירות מהם מה אירע, אך השמועה פשטה במהירות בלאמפו, אבל כבד התפשט במהרה וחגיגת האביב הופסקה, "בן האלולי מת" אמרו הקולות, אך כיצד זה ייתכן,"פרנג'ין מת", הפיקסים נעלמו כמו שבאו בבכי וקולותיהם הצווחניים נשמעו היטב בג'ונגל שדמם לפתע, התחושה הייתה שכל חיות הג'ונגל באבל על מות חברי מסדר הדבש ובעיר על בן הלאמפו, אחיהם, ילדם, פרנג'ין. פרנג'ין שעזב את הלאמפו בגיל צעיר וגדל במקום אחר והשמועות על מעלליו הגיעו הרחק, חבר מסדר הדבש, מגנם של הפיקסים, יקיר הנשרים ביחד עם כלבו הנאמן בוגלגו קוטל הדרקון.
המונגים הם עם מלא שמחת חיים ועצב היה תכונה לא נפוצה, אך במקרה זה העצבות הכתה כמעט בכולם, בכולם למעט מרקון שישב לו בצד וחייך. מרקון חשב לעצמו הנה הגיע ההזדמנות שלי להוכיח מי אני,
לפרנג'ין היה תמיד מזל, הוא בעצם לא עשה דבר, אלה היו האחרים שעשו את הכול, בראדור בטח הרג את הדרקון, גונדולן הוא זה שהגן על הפיקסים, פרנג'ין בטח התחבא בצד, ולקח את התהילה לעצמו כמו שהוא תמיד עשה. מרקון החניק את החיוך ויצא לנחם את חברי הלאמפו. לרוב המונגים היו חיות מלוות שהיו חברם וגם מגינם, אך למרקון לא היו, הוא תמיד קינא בפרנג'ין על שמצא שתי חיות מלוות, ולא הבין איך הוא לא הצליח. המונגים בתור עם תמים ומלא אהבה לא היה מסוגל לתפוס את רגשותיו של מרקון, קינאה היא רגש שלא קיים, היא איננה קיימת אצל חיות הבר ואיינה קיימת אצל המונגים. אך מרקון היה גם יוצא דופן במיוחד הוא היה חזק מרוב המונגים, אך יכולתו התבטאה ביכולת התחבאות שאין כמותה, מסוגל היה לטפס על העצים ולזחול על הקרקע בלי שיבחינו בו, בנוסף הוא התמחה ברעלים שהיוו את תחביבו העיקרי.
בתום ימי האבל ניגש מרקון אל ראשי הלאמפו והציע לשלוח את עצמו למשימה מיוחדת ומלאת כבוד למצוא את גופתו של פרנג'ין ולהחזירה אל הלאמפו, וכמו כן למצוא את בוגלגו וקיה מלוויו של פרנג'ין ולהחזירם גם. ראשי הלאמפו לא שמחו אבל נעתרו לבסוף. בצער רב נפרד הלאמפו ממונג נוסף שיצא לדרכו צפונה. כל אותה תקופה מרקון ערך את תוכניותיו, הוא תכנן להשלים את משימתו, להביא את גופתו של פרנג'ין אל הלאמפו, כי בדבר אחד היה מרקון בטוח, ובתחושה זו הוא לא שיתף אף אחד, פרנג'ין חיי, הוא היה בטוח בזה כמו שהיה בטוח שחיות הג'ונגל מכירות את אופיו, כמו שהיה בטוח שיכל להתגנב לכל אחד בלאמפו ולהתחמק מכל טורף, כמו שהיה בטוח שפרנג'ין מזויף, הוא יוכיח זאת, יגלה את האמת, ואז יהרוג את פרנג'ין ויחזור ללאמפו כגיבור והיחיד שיודע את האמת.